למנהל העזבון שמונה ע"י המנוחה אין מעמד להתנגד להסכם שבין היורשים

1. ארבעה יורשים מתמודדים על קיומה של אחת משתי צוואות שהותירה המנוחה, צוואה מוקדמת וצוואה מאוחרת.

2. מולם מתנגד נוסף (הנתבע מס' 1) אשר מונה ע"י המנוחה לשמש כמנהל עיזבון, וזאת במסגרת הצוואה המוקדמת שערכה.

3. אין מחלוקת כי הנתבע מס' 1 איננו יורש על פי אף לא אחת מהצוואות, ואולם, במסגרת הצוואה המוקדמת הוא מונה ע"י המנוחה כמנהל עיזבון.

4. במסגרת התובענות שבפני, ועל אף האמור בצוואה המוקדמת, מונה עו"ד ניסים שלם כמנהל עזבון זמני, ניטראלי. כך שהנתבע מס' 1 מחוסר כל "תפקיד" בעניין שבפני, אלא שהוא הגיש התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת, והוא מבקש לקיים את הצוואה המוקדמת.

5. במועד שנקבע לשמיעת הראיות, אך טרם שמיעתן, הודיעו היורשים על פי שתי הצוואות כי הגיעו להסכמה ביניהם, לפיה תקויים הצוואה המאוחרת, והם עצמם יתחלקו בנכסי העיזבון, על פי חלקים מסויימים, כפי שפרטו באותו דיון (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 10.12.06).

6. הנתבע מספר 1 הודיע כי הוא מתנגד להסכם ועומד על כך שישמעו ראיות, וביהמ"ש יקבע בפסק דין איזו היא הצוואה התקפה.

7. מנהל העיזבון, עו"ד ניסים שלם, וב"כ האפוטרופוס הכללי, אינם מתנגדים כי ינתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים.

8. יצויין, כי המדובר בעיזבון ריק מנכסים, ויתכן שהוא אף בגדר עיזבון בפשיטת רגל.

9. עוד יש לציין, כי הנתבע מס' 1 הינו , למעשה, נושה של העיזבון, כדבריו (סעיף 12 לתגובתו מיום 12.06.07): "לעיזבון נכס עיקרי בדמות זכויות של 2/3 בשתי דירות המשועבדות לטובת הנתבע בסכום הגבוה הרבה מעבר לשווי הזכויות בשתי הדירות", ובהמשך טען (בסעיף 13 סיפא): "...קבע ר' ההוצל"פ כי לנתבע זכויות בדין קדימה ועל כן גובר הנתבע על כל הנושים האחרים".

10. בנסיבות אלה מתעוררת השאלה, כלשון מנהל העיזבון- עו"ד ניסים שלם: "האם יש למרשו של עו"ד שמלה מעמד להתנגד אם לאו? שאלת מרשו של עו"ד שמלה צריך להיות מוכרע על ידי ביהמ"ש הנכבד".

11. ניתנה הזדמנות לנתבע מס' 1 לטעון טענותיו, וכך עשה.

12. לטענת הנתבע מס' 1 הוא "מעוניין בדבר" כאמור בסעיף 67 סיפא לחוק הירושה תשכ"ה-1965, ועל כן הוא "רשאי להביע התנגדות...".

הנתבע מס' 1 סומך טענתו על האמור בספרו של המלומד ש. שילה "פירוש לחוק הירושה" (מהדורה ראשונה 2002, כרך שלישי עמ' 41 ואילך), הקובע:

"נראה אפוא שישנן שלוש גישות לגבי השאלה מי נכנס לגדר "מעוניין בדבר" הראשונה, היא גישת השופט אלון בפס"ד משולם, ולפיה כל המרגיש, באופן סובייקטיבי, שיש לו עניין בדבר, רשאי להתנגד לקיום הצוואה; השנייה, היא גישת השופט טל בפס"ד עאסי, הסבור שצריכה להיות הנאה ממשית למתנגד, אך זו יכולה להיות גם עקיפה, עתידית או אף אפשרית ולא רק ודאית; השלישית, היא גישת שופטי הרוב בפס"ד "עאסי" וגישת ביהמ"ש בפס"ד פוקס הדורשת שלמתנגד יהיה אינטרס ממוני אובייקטיבי של ממש  בעיזבון בהווה ולא בעתיד. לא די באינטרס ערטילאי סובייקטיבי. גישה זו, המהווה הלכה, עולה בקנה אחד עם גישת המשפט האמריקני.     

מוכן אני, ככלל, לקבל גישה זו, הנראת בעייני נכונה והגיונית. עם זאת כיוון שהסעיף מנוסח בלשון גורפת- "כל המעוניין בדבר"- וכיוון שיתכנו סיטואציות שבהן למרות היעדר זיקה ממונית זיקת המתנגד היא חזקה עבורו גם בעיני בית המשפט, לא הייתי סוגר את הפתח לנגישות לבית המשפט בצורה הרמטית ונוקשה. אני סבור כי יש מקום לפרשנות ליברלית במקרים מיוחדים, כשנסיבות המקרה הן יוצאות דופן...    

דיון בצו ירושה או בצו קיום צוואה איננו ההליך המתאים לבירור שאלות בנוגע להיקף העיזבון וזכויותיו הקנייניות של המוריש בנכסים שאותם הוא מתיימר לצוות...  

עם זאת, כפי שראינו בפס"ד עאסי, יש גבול להתחשבות בספקות...".

13. לטעמי, מהמצוטט לעיל, עולה כי בשלב זה, כאשר היורשים הפוטנצייאלים הגיעו להסכמה, כאשר הנתבע מס' 1 איננו יורש פוטנציאלי על פי אף אחד מהצוואות, כאשר מדובר בעזבון ריק מתוכן וכאשר ממילא הנתבע מס' 1 לא מונה כמנהל עיזבון, אין לו עוד מעמד להתנגד להסכם הפשרה, או אף להיות צד לו. 

מסקנה זו איננה שונה, ואולי אף מתחזקת, לנוכח העובדה כי הנתבע מס' 1 הינו נושה של העיזבון.